דניאל ושובל, שניהם קיבוצניקים מלידה, היא מנווה איתן והוא ממעגן מיכאל, שם הם מתגוררים כיום, בילו את רוב חייהם קרוב לטבע. כשהגיע זמנם להגיד I do, הם שמרו אמונים לסביבה המוכרת, ובחרו ברחבת הבריכה בקיבוץ מגוריהם בתור הלוקיישן ליום השמח.
ההתחלה של הקשר דווקא לא נראתה מבטיחה: שובל ניסה להתחיל עם דניאל במסיבה וזכה להתעלמות. הוא היה אז חייל והיא עבדה בעבודה מועדפת בקיבוץ הזורע. הוא היה free spirit עם תשוקה לטיולים, היא פחות. בסופו של דבר, הנחישות של שובל עזרה לו להשיג את מבוקשו, והתוצאה החגיגית לפניכם. בחמש השנים וחצי מאז שהפכו לזוג הם הספיקו לטייל בניו זילנד, הפיליפינים, הודו ועוד הרבה מדינות אחרות, לצלול, לבקר בשבטים רחוקים ולעשות קעקועים עם במבוק וקוץ לימון.
את הצעת הנישואים תכנן שובל בהודו, כשדניאל הייתה בארץ לטובת לימודים, ועיצוב טבעת האירוסין האולטימטיבית ממש לא היה עניין של מה שכך. “זה סיפור מיוחד מאוד עבורי”, מספרת דניאל. “אחותי נעמי נהרגה בתאונת דרכים כשהייתי בת 14 וחצי, ומאז אני הולכת עם השרשרת שלה. שובל שלח למעצבת תמונה של השרשרת, ובעזרת התמונה הם עיצבו יחד את הטבעת שנראית כמו התליון”.
השניים, שראו בהצעה הצהרת כוונות בלבד, לקחו את הזמן, ורק לאחר שנה וחצי בער בהם הרצון לחתונה של ממש והם התחילו לארגן ולתכנן את האירוע. חצי שנה לאחר מכן הם עמדו מתחת לחופה, והפכו לבעל ואישה בטקס מרגש במיוחד. “החלטנו להתחתן בספטמבר כי זה החודש שבו נעמי נהרגה. אחותי רות עשתה את זה לפני שלוש שנים ורצינו להמשיך את המסורת. זה לא היה פשוט כי האזכרה הייתה ארבעה ימים לפני כן, אבל כל אירוע טוב בחיינו הוא עצוב והחוסר מורגש בו, והייתה לזה סמליות”.
בבוקר ההתארגנות לבשה דניאל שמלה של ענבל רביב, שנבחרה חודש לפני החתונה. לשמלה הצטרפו נזר שנקנה יום לפני כן, איפור טבעי וכמובן – השרשרת של נעמי. לאחר המפגש המרגש עם שובל המשיכו השניים לצילומי הזוגיות שנערכו בסביבת הקיבוץ. את הזוג צילמו שני חברים קרובים של דניאל, שגרמו להם להרגיש אפילו עוד יותר בנוח בסביבתם הטבעית, הקיבוץ.
האירוע, שכאמור נערך ברחבת הבריכה של קיבוץ מעגן מיכאל, עוצב בפשטות, ובני הזוג הוסיפו לעיצוב גם אלמנטים שיצרו בעצמם. שובל, חובב נלהב של עבודות בעץ, עיצב ובנה חפצים כמו סולם לכניסה, נדנדה ושלטי הכוונה, שתרמו רבות לאופי הטבעי של האירוע. אימו, בהתאם לבקשתה של דניאל, יצרה לוכדי חלומות, ואת המתנות לאורחים, בקבוקוני זכוכית שמולאו בחול, צדפים ופתק קטן למזכרת, יצרו בנות משפחת החתן.
בשעות הערב, עם הבריזה הקלילה של הקיבוץ, צעדו השניים לחופה לעיני 380 אורחים נרגשים. הטקס, שבנו עם חבר משותף שגם הנחה אותו, היה פרי יצירתם ושילב סממנים יהודים קלאסיים עם ערכים שהביאו מהבית ומוטיב שנוי במחלוקת: עם שבירת הכוס, ובלי להסס, החברים של שובל זרקו אותו לבריכה. זה מה שנקרא לטבול בסטטוס החדש.
